לכבוד היומולדת- וידוייה של בלוגרית

גם כותבת הבלוג הינה בת אנוש, גם במימד שלה הזמן חולף, גם לה אם שממנה הושרצה אי שם מזמן, מפתיע אה?
היום אני חוגגת רבע מאה, חצי יובל, וגם 25 שנה לקיומי, 3 באחד.
לכבוד זה שגם אני בנאדם ולא מתקיימת רק מאיפור וטיפוח, בשביל איפור וטיפוח, ובזכות איפור וטיפוח (טוב, יש כאלו שיחלקו עלי) אני חושבת שהגיע הזמן לספר לכן קצת על עצמי.
השם הוא תמר, למרות שכל מי שמכיר אותי מתקופת גיל ההתבגרות הפוחזת מכיר אותי בתור שורטי, אללי איזה שם חסר מעוף. למזלי האשמה על בחירת הכינוי אינה מוטלת עלי וכיאה לכינויים הוא בחר אותי ולא אני אותו.
הכינוי הזה בהחלט לא היה מופרך, לא אז ולא עכשיו, שכן כולי מטר וחצי ולצערי גמרתי להתפתח אנכית (אם כי אופקית עדיין מתפתחת).
הפתרון היחיד שיש לאנשים בגובה שלי זה נעלי עקב, ונעלי עקב זה יפה. מאוד יפה. רק לא עלי. אני, תמר המכונה שורטי, מטר וחצי של קשיחות ומגניבות, לא נועלת נעלי עקב. מעטות הפעמים בחיי שלבשתי בפומבי נעלי עקב. אני בשבילי רק סניקרס, והרבה מהם. זו הסטייה שלי בתחום ההנעלה. הייתי אומרת לכן כמה זוגות סניקרס יש לי אבל אני מתביישת מהמספר. שהולך וגדל משום מה

על שלושה דברים עומד העולם: סניקרס, חתולים ואיפור (שלקח יום חופש מהבלוג לכבוד היומולדת)

עוד נכות שיש לי מלבד זאת עם הנעלי עקב- עוד לא יצא לי לשנוא אף אחד. אני יכולה לכעוס, לא בדיוני בכלל שאזלזל, אני גם לא מעריכה לפעמים, או נעלבת, והכי תופסת תחת שיש (משתדלת שלא אבל נפלט לי). אבל לשנוא? אף פעם לא הצלחתי. אני רחוקה מאוד מלהיות מלאך, או אפילו בנאדם טוב, אבל הרגש הזה אף פעם לא התעורר בי.
אני חיה עם בן זוגי בשנתיים וחצי האחרונות ועם חתולים מזדמנים, לאחרונה קיבלנו עלינו את הגזירה שאחת מהחתולות כבר לא תמצא בית ואי לכך ובהתאם לזאת ביתנו הוא ביתה, זאת אותה בילי שמדי פעם מבקרת בבלוג.
בן זוגי הוא תקליטן וזה בסדר ואפילו מגניב, רק שאני באמת שונאת (שימו לב לסתירה העצמית) רעש. יש יותר סיכוי שתמצאו אותי עם אטמי אוזניים בתיק מאשר עם שפתון. אם הייתי לוקחת איתי משהו לאי בודד זה אטמי אוזניים כי גם באי בודד יש שחפים צווחים (לפחות בסרטים זה כך)
אני לומדת כימיה ביולוגיה והאוניברסיטה לא ממש כיפית לי, זה בעיקר כי יש לי דרישות מאוד גבוהות מעצמי. לפעמים גם ציון מעל 90 לא מספיק לי, כי זה אומר שרחמנא לצלן טעיתי בשאלה!!
אבל לדרישות הגבוהות האלו יש סיבה, אני רוצה להמשיך לוטרינריה ולהקדיש את חיי לבעלי חיים ולאנשים שעוזרים לבעלי חיים, נאיבי ורובנו עברנו את השלב של החלומות שלא נועדו להתגשם כבר בגיל בית הספר היסודי אבל אני נתקעתי, מה לעשות...
למי ששואל למה לא בחו"ל (בארץ הרבה הרבה הרבה יותר קשה להתקבל, וזה רק אחרי תואר ראשון בביולוגיה) בעצם התשובה מתחלקת לשניים: ראשית אני לא יכולה לדמיין את חיי בלי המשפחה הקרובה שלי (שזה כולל במאה אחוז גם את החברים הטובים שלי, שרובם חברים כבר מעל לעשור), אבל הסיבה הדפוקה והאמיתית שעומדת מאחורי זה היא שאני באמת מפחדת לטוס. אני עדיין לא מאמינה שהחלטתי לספר על הפחד הזה בפומבי, כי זה פחד שגורם לי להרגיש מטומטמת, באמת פחד חסר בסיס שחוסם כ"כ הרבה בחיים. מי מפחד מטיסות?! שיאללה.
יש לי שני קעקועים קטנים, אחד מהם הוא קעקוע משפחתי, יען היינו משפחת פשע איטלקית ולא פחות, למרות שאני באמת בספק אם משפחת מאפיה היתה בוחרת להם צב כסימן היכר. בנתיים יש את הצב לאמא היקרה ולשני אחיות (אחת מהן זו אני)

קעקוע המאפיה

אם יש משהו שאני אוהבת יותר מאיפור זה לאכול. לאכול הרבה, אוכל איכותי וגם ג'אנק, אוכל בריאותי שמזכיר אוכל של תוכים וגם אוכל שמתיישב ישר בדפנות העורקים הראשיים. אני אוהבת בשר מדמם וגבינות עיזים מסריחות, פירות ים, המוני המונים של שמנת,
אבל אני מתגברת, כי היום לכבוד יום הולדתי הפכתי לטבעונית (וסוגרת על הדרך שנה של צמחונות). במשך השנה האחרונה הבהלה לבשר לא נרגעה וכשאני מריחה ריח מעורר תאבון אני יכולה לרייר (כמטאפורה, תרגעו) שעה ארוכה. אבל אני אתגבר, למרות אהבתי לאוכל שמקורו מהחי (בשר מוצרי חלב וביצים) יש דברים יותר חשובים בחיים, למשל אממ.. החיים עצמם.

הרבה יותר טעים מאיך שזה נראה, והסופניות בנוגע למוצרי החלב הופכת את זה אפילו ליותר טעים. (מקיורטוש אך לא קיורטוש)

אני משקשקת למראה עכביש קטן, אבל עם ג'וקים אימתניים אני בסבבה.
אחרי שנים ארוכות של הצקות חוזרות ונשנות לאופטומטריסטים סופסוף גם לי יש משקפיים
הדבר היחיד שלא יכנס אל בין כתלי ביתי זה גויאבה, מבחינתי אין דבר מסריח מגויאבות.
אני מאוד אוהבת בירות, ובתקופות שהיה לי זמן להשקיע בקיבולת השתיה שלי ניצחתי לא מעט בהמות גבריות בתחרויות שתיה.
הדבר שהכי הייתי רוצה לראות סתם ככה באמצע היום זה את הטרדיס. מבפנים. למרות הפחד מטיסה. למרות שזאת סדרה בדיונית. (מי שמצמצה בבלבול- אפשר לעשות שיעורי בית כאן )
אף פעם לא הייתי אצל קוסמטיקאית ומשתוקקת לנסות! אבל בראש שלי תמיד עדיף להשקיע את המאות האלו במוצרים שישארו ולא בטיפול חד פעמי. אני יודעת שזה שווה את המחיר, וגם אם לא- צריך לנסות לפחות פעם אחת. ועדיין מנהלת החשבונות הפנימית לא נותנת לי אישור לעשות את הצעד.
ובן זוגי מוסר שאני לא לגמרי אחשוף את עצמי עד שלא אציין שאני בכיינית. אני יכולה לבכות בגלל שיורד גשם, בגלל שראיתי בנאדם נחמד, בנאדם לא נחמד, פרסומות של סלקום, כל פרק של איך פגשתי את אמא, ועוד דברים הרבה יותר גרועים אז אני אעצור כאן.

איפור היומולדת שלי

מה אאחל לעצמי לכבוד גיל 25? וול, שאמשיך לתת בראש בצורה הגריאטרית שלי כמו שעשיתי בגיל 24, ואולי גם קצת כמו סטודנטית בת 25 (משמע- בצורה הלא גריאטרית)

עד הפעם הבאה- תמר