אני שונאת פרידות, ובייחוד פרידות כואבות כמו זאת
אין לי מה להגיד, הלוואי שיכולנו להישאר קפואים ברגע הזה, הלוואי שיכולנו לעצור את השעון,
אם הייתי יכולה הייתי עוצרת את סיבוב כדור הארץ סביב השמש בשביל לא להגיד לשלום (וזה היה מערער את כל חוקי הפיזיקה אבל לא אכפת לי)
ואני יודעת, אני יודעת שעוד נתראה. אבל הזמן הזה בנפרד פשוט נראה לי ארוך כמו נצח.
אני לא יודעת מה יקרה הלאה בחיי, באמת שאני לא יודעת. כמו שאני מכירה את עצמי בטח אסגר בבית מדוכאת, אשנא גם את השמש. אנסה להסתפק בתחליפים עלובים שאף פעם לא יהיו כמו הדבר האמיתי, אסתכל על התאריכים חולפים ואחכה לרגע המקרי שבו דרכנו יצטלבו שוב.
שואלות את עצמכן למה אני כזאת דרמטית..? סתכלו החוצה! השמש מאירה והציפורים מצייצות! היש יותר מדכא מזה?! החורף נגמר.