יש לי בעיה, או יותר נכון עוד אחת:
בתור ילדה לא הסכמתי ללכת לחוג בלט, גם לא קרמיקה ואפילו לא צופים. החוג היחיד שתפס אותי היה סיירות.
אם נתקלתם אי שם בשנות ה90 המאוחרות בחבורת ילדים מטונפים באוטובוס, על גבם תרמילים יותר גדולים מגופם שמעלה ריח שעשה לכם תסמונת פוסט טראומה- אולי אני הייתי בינהם.
בסיירות התחרות המפורסמת משחר ההיסטוריה המוכרת כיום בשם "למי יש יותר גדול" התבטאה בעיקר ביחס הפוך לציוד שלקחת עימך לטיול.
אני לא מדברת על לוותר על שמפו ומרכך אלא יותר לכיוון של לוותר על גרביים להחלפה. בטיול של שבוע. שכל יום הולכים בו 30 קילומטר.
אני לא מדברת על להוריד מרשימת הקניות חטיפים, אלא על להתקיים בוקר צהריים ערב מחלוקי נחל מרוחים בטחינה.
זה לא רק שלא הבאנו אוהלים אלא דאגנו ששק השינה שלנו יוכל להדחס אל תוך ביצת הפתעה ז"ל.
וכיום זה לא סוד שגדלתי להיות פרחולה לתפארת, אבל שריטת ה"travel light" נשארה חרוטה בעמקי נפשי.
אחרי כמה טיולים בורגניים שבהם ספגתי לא מעט ירידות קטלניות מחברים שלי אני מתחילה להפנים שמחוץ לסיירות מי שיש לו יותר גדול זה מי שיש לו יותר גדול, ולא להפך.
בתור ילדה לא הסכמתי ללכת לחוג בלט, גם לא קרמיקה ואפילו לא צופים. החוג היחיד שתפס אותי היה סיירות.
אם נתקלתם אי שם בשנות ה90 המאוחרות בחבורת ילדים מטונפים באוטובוס, על גבם תרמילים יותר גדולים מגופם שמעלה ריח שעשה לכם תסמונת פוסט טראומה- אולי אני הייתי בינהם.
בסיירות התחרות המפורסמת משחר ההיסטוריה המוכרת כיום בשם "למי יש יותר גדול" התבטאה בעיקר ביחס הפוך לציוד שלקחת עימך לטיול.
אני לא מדברת על לוותר על שמפו ומרכך אלא יותר לכיוון של לוותר על גרביים להחלפה. בטיול של שבוע. שכל יום הולכים בו 30 קילומטר.
אני לא מדברת על להוריד מרשימת הקניות חטיפים, אלא על להתקיים בוקר צהריים ערב מחלוקי נחל מרוחים בטחינה.
זה לא רק שלא הבאנו אוהלים אלא דאגנו ששק השינה שלנו יוכל להדחס אל תוך ביצת הפתעה ז"ל.
 |
| מכאן כשרון מבוזבז בדחיסת שק"שים |
וכיום זה לא סוד שגדלתי להיות פרחולה לתפארת, אבל שריטת ה"travel light" נשארה חרוטה בעמקי נפשי.
אחרי כמה טיולים בורגניים שבהם ספגתי לא מעט ירידות קטלניות מחברים שלי אני מתחילה להפנים שמחוץ לסיירות מי שיש לו יותר גדול זה מי שיש לו יותר גדול, ולא להפך.
