27 במרץ 2013

לפעמים כל מה שבלוגרית צריכה זה רק שתי כאפות

***הפוסט הזה מאוד לא פוליטיקלי קורקט וגם אין בו טיפת איפור. אם מישהי מכן מחפשת רק את אלו אז 'צטערת, תחזרי בפוסט הבא***


חג שמח קוראות יקרות שלי, פרחולות בהחבא (או לא בהחבא) שלי,
לכבוד חג החירות כנראה שהייתי חייבת להמציא לעצמי קצת כבלים שאוכל גם להשתחרר מהם ולהרגיש קצת את רוח החג, הרי איכשהו לארוחת ליל הסדר הברזתי בטעות, ואין ספק שלהצליח לצאת עם רוח חיים מסדר פסח זו בהחלט משימה לא קלה שמסמלת בהצלחה יתרה את היציאה מעבדות לחירות.
אז הייתי חייבת למצוא משהו אחר, ובשעות הקטנות של הלילה המשהו האחר הזה מצא אותי:
פתאום הבלוג כבר לא היה נראה לי כמו מקום קליל לשפוך בו את כל הגליטר הורוד שמצטבר בנפשי במהלך חיי האפרוריים אל הדפים עטורי החתולים והצלליות הללו, פתאום הבנתי שעם הזמן הפכתי קצת לעבד של הבלוג שלי.

מקור

זו לא אשמתכן שפתאום הרגשתי שאני צריכה לספק איזה סוג של סחורה לאיזה יצור ערטילאי שבאמת לא ידעתי מי הוא, כי באותו רגע נראה לי שבטח יש לי מקסימום 3 קוראות כאן בבלוג, אחת מהן זו אמא שלי (שלום אמא), אז היצור הזה הוא בטח לא הקוראות..
פתאום המדד היחידי שהיה חשוב, שהוא בעצם הכיף שלי והכיף שלכן (לא, לא נהייתי פלצנית. אם לכן כיף אתן חוזרות, ואם לא הייתי מפלצת צומי הייתי כותבת לעצמי ביומני היקר ולא מתאמצת לפרסם כל פוסט בכל חור שרק מקבל אותי) התפצל בשניה ליותר מדי מדדים שמדדו את הבלוג שלי, ולא אהבתי את התוצאות שהמדדים האלו הראו לי, בכלל בכלל לא. 
פתאום חשבתי לעצמי מה אם אני מרוצה סתם ממספרי הכניסה לבלוג, מה אם אלו המספרים של אנשים שנקלעים סתם ככה לאתר ויוצאים מיד, וגם אם הם נכנסים בכוונה (ג'יזס למה?!) אין לי באמת למה להשוות את הבלוג שלי, זה לא שאנחנו הבלוגריות נפגשות כל ערב למרוח לק על חתולים ולהעביר אינפורמציה טכנית, למרות שזה נשמע נחמד החתולה שלי בטח לא תסכים לזה גם ככה...
ומה עם יח"צ, או כמו שאני קוראת לזה ביני לבין עצמי: "שתיקת היחצ"נים"?? זה לא סוג של מדד? הם חושבים שאני לא מסוגלת למכור כלום לאף אחד, גאד.. מנהלת צוות המכירות בחברת התקשורת שפעם נקלעתי אליה בטעות בטח תהנהן בכאב מעורב בשמחה לאיד אם היא תראה את המשפט הזה, ותסכים עם היחצ"נים. 
ומה אם אין לי שום דבר לחדש לכן..? עוד ועוד ועוד איפורי היום שנראים כמו העתק אחד שלי השני, כי לצערכן אני עדיין לא דראג קווין עמוסה בתאריכי הופעות, סתם סטודנטית מקובעת מאוד. 
ובכלל, כמה כבר אפשר להתקשקש על איפור?! באותו לילה כל הצלליות שלי היו נראות לי פתאום באותו גוון, ולא הבנתי מה יש כאן לאהוב, התחשק לי להוריד את הלק, לגדל שיערות בבית השחי וללכת להציל ילדים באפריקה. 
מה לנפש רודפת הצדק שלי ולערימת השפתונים הזאת?! 
אז לקחתי נשימה עמוקה, זה לא עזר. כתבתי לכן פוסט משתפך שלא יראה אור לעולם, זה לא עזר.
בסוף אימצתי את הגישה של מאשה והכנסתי לעצמי שתי שטוזות פליק פלאק. טוב, לא באמת, אבל חבל שלא היה לצידי מישהו שיעשה את זה, איפה אתן כל הקוראות הנאמנות כשאני באמת צריכה אתכן?!


וסוף סוף נזכרתי.
נזכרתי שהאיפור בשבילי זה מפלט ותחביב ואהבה, אבל בכל זאת זה לא אומר שאין בי שום דבר אחר
נזכרתי שגם אתן, פרחולות יקרות שלי, בנות אינטיליגנטיות לרוב (ובגלל זה אתן אוהבות אותי, לא?) עם עוד הרבה תחומי עניין, והדרישה הצנועה ביותר שיש לכולנו מעולם בלוגי האיפור והטיפוח זה שיהיה לנו המכנה המשותף הנמוך ביותר, הרגע ביום לנוח, להיטמטם ולאהוב את עצמנו בקלות ועם כל המסיכות.
נזכרתי בכל הבלוגים הפלקטיים שלא מעניינים אף אחת אבל בכל זאת הכותבת שמאחורי המסך מקבל לדירתה עמוסת המוצרים לעייפה עוד ועוד מעטפות יח"צ (סלחו לי שאני לא פוליטיקלי קורקט), אז כנראה שיח"צ זה לא ממש מדד.
ועיקר הכאפה הנחמדה הזאת שבעזרתה יצאתי לי בקטנה באותו לילה מעבדות לחירות היו אותן תגובות של קוראות שלא הסכימו לי לפרוש בטרם עת, אז קודם כל לא יהיה קל להוציא אותי לגמלאות, אז תנוחו... 
הבנתי שאולי מישהי מכן, כן כן- אלו שקוראות את השורות האלה עכשיו, אולי מישהי מכן חושבת שאני משעשעת ולא ממש אכפת לה שהאיפור נראה אותו הדבר, ושאני לא שולחת אותה למשביר עם רשמים על המוצר הכי חדש ולוהט בשוק, אולי אחת מכן שקוראת אותי עכשיו אפילו לא מתעניינת עד כדי כך באיפור, אבל היא עדיין לא לא יצאה מהפוסט הזה משום מה. 
כשפתחתי את הבלוג הזה לא ממש התכוננתי נפשית להיכנס לזוגיות, אבל אני מרגישה לגמרי בזוגיות איתכן. 
גם אם בהתחלה עשיתי את זה בשביל עצמי היום כבר אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה, אין מה לעשות- אני עושה את זה גם בשבילכן.
מה אני כבר מבקשת?! שום דבר חריג, רק מה שכל בחורה בזוגיות ממש גרועה היתה מבקשת: שתאהבו אותי בחזרה, שלא תעזבו אותי, וגם קצת תגובות ביצ'ס, לייקים ושות',
ושתי שטוזות פליק פלאק עסיסיות כאלו כשהן באמת מגיעות לי
וקבלו תמונה של בילי, כדי שלא תגידו שהבאתי אתכן לפה סתם: 
חג שמח!
עד הפעם הבאה-תמר

34 תגובות:

  1. תמר תמר...
    אותי אף אחד לא מכריח להכנס לבלוג, יותר מזה...
    אני לא מכירה אותך בכלל... יותר מזה...
    אף אחד שאני מכירה לא המליץ לי באופן מיוחד על הבלוג...
    פשוט נכנסתי פעם אחת והתלהבתי, אז נשארתי.
    שולחת לך חיבוק ורטואלי....

    השבמחק
    תשובות
    1. חיבוקים וירטואלים זה כיף =) לא מביך מדי וכאלה...
      אני מקווה שיצא לך להתלהב עוד כמה פעמים חוץ מהפעם הראשונה, אחרת את די עקשנית שאת נשארת בסביבה ;-)
      תודה רבה לך, התגובה שלך ממש עושה לי כיף (והניחושים התמידיים מי אלו האנונימיים האלו גם כן נחמדים)

      מחק
  2. את רצינית? הפוסט הזה הוא התגלמות הכיף שבבלוג שלך: כתיבה סוחפת (ובינינו זה לא ממש משנה על מה את כותבת, רק איך), כנות, הומור והומור עצמי מטורף, ומלא שכל!
    תפסיקי לכתוב ואני חותכת ורידים!
    לא סתם, אבל אין, באמת שאין בלוגריות כמוך.

    השבמחק
    תשובות
    1. ספיר, נראה לי שהוכרזת רשמית כיקירת הבלוג.
      ואת, אם את מפסיקה עם התגובות האלו שלך... אני חותכת ורידים! עכשיו כשהכל על השולחן אפשר להמשיך =)

      מחק
    2. די אני מתרגשת כאן :-]

      מחק
  3. אני שמחה שהשטוזות עבדו :)
    ברצינות, הבלוג שלך ייחודי בנוף הבלוגים. דבר ראשון, את חושפת את עצמך ולא רק גרסה מאופרת של מי שאת. דבר שני, שנובע מהנק' הראשונה - את לגמרי מגניבה!!! הפוסטים שלך מעניינים ואפשר ללמוד ממך.
    אני אישית אוהבת שאת לא מעמיסה 700 מוצרים בשבוע. איך אפשר לעזאזל להשתמש בכל כך הרבה מוצרי איפור וטיפוח?! צ'יזס, אני אוהבת את התחום, מבינה שזו התמכרות והכל, גם לי יש יותר מוצרים ממה שאני צריכה, אבל באמת יש בלוגים שאני פשוט מרגישה שהם מפלצתיים משהו במידה שלהם. ההבדל (בעיני) - מודעות עצמית. לא מודעות עצמית של 'חה חה חה, אני כה אוהבת איפור', אלא הבנה של זה שזה חלק ממכלול שלם שהוא את. אני מאוד מתחברת לזה ונהנית לקרוא את הגיגייך. אסיים במילים משנות ה-90: פליז דונט גו.

    השבמחק
    תשובות
    1. חה חה חה, אני כה אוהבת איפור... אה, רגע, לא..? טוב טוב בסדר.
      תראי, קודם כל תודה. זה מאוד מחמיא לי שגם אחרים רואים עד כמה אני מגניבה ולא רק אני, דבר שני- אני לא חושבת שבנאדם צורך ברגיל כ"כ טיפוח (איפור אולי כן...) אבל יש כאן את עניין הפלטפורמה הפרסומית, אני חושבת שאם תקני כל מה שבלוגרית ממליצה עליו גם הבלוגרית בעצמה תיבהל, אחרי הכל אותם בלוגים "מפלצתיים" בסך הכל מקבלים מוצרים מיח"צ לסקירה, אני בכלל לא בטוחה שהכל נשאר אצלן בסוף היום, כי באמת אי אפשר להשתלט על כמות כזאת.

      מחק
  4. אני מוכנה להביא לך את שתי השטוזות הללו ואז למרוח לחתול לק! איך?....
    סתם, רוב הבלוגריות חוות מדי פעם תסכול, זה בסדר- את לא לבד.
    אני יכולה לומר לך ממקור ראשון (כלומר אני) שכיף לי, מצחיק לי, ומעניין לי כאן ואני לא הולכת לשום מקום! זו הפינה שלך ומקום המפלט שלך:)
    כן, זה כיף לקרוא על צלליות אחרי יום חרישה מטורף! לגברים יש משחקי מחשב, וזה הכיף שלנו- סו???
    כפי שהבנת בסוף, יח"צ הוא לא קנה מידה לדבר או חצי דבר. האיפורים שלך לא משעממים והם מי שאת (כן, כרגע סטודנטית... )
    שמחה שעברת את המהמורה, עכשיו להסתכל קדימה ולהנות מהמקום הזה!

    השבמחק
    תשובות
    1. פיצ'ה, אין. אין עליך. כבר אורזת את החתול ובאה לקבל את מה שמגיע לי.
      את צודקת, לגמרי, בכל מה שכתבת. אפילו שאת ממש סקסיסטית, אבל טוב נו אנחנו עונות על ההגדרה הזאת גם אם היא סקסיסטית (וכן, אחרי העבודה חבר שלי מתיישב מול משחק המחשב שלו)
      אבל ברצינות שניה, תודה.

      מחק
    2. אמרתי והלכתי לשחק ב"וור אוף וורקראפט":P

      מחק
  5. טוב נו, רובנו עוברות את הרגע הזה בשלב זה או אחר. ראי את מעיין מאיחור אופנתי שחוותה בדיוק ההפך, סערת היחצנים גם דחקה אותה בזמנו לפינה. בקיצור, מה שאני מנסה לומר, שרשימת התגובות פה לא נגמרת, כמו גם חומר הקריאה המעניין ומראות האיפור היפים. את משעשעת ומוכשרת ותואר אחד כבר יש לך עוד רגע, זה הפאן שלך, ואם תאבדי את הפאן זה לא יהיה אותו הדבר, וזה מה שחשוב לזכור בסופו של דבר.

    השבמחק
    תשובות
    1. אני לא אוכל להמשיך אם אאבד את הפאן, אין ספק בזה. איזה עוד סיבה יש לי להשקיע כ"כ הרבה מעצמי ומהזמן שלי בעולם הוירטואלי הזה??
      תודה רבה מקסימה שכמותך =)

      מחק
  6. את אחלה ואת חמודה...
    תמשיכי לשעשע ועל הדרך להתעסק קצת באיפור...
    אני נהנית מכל רגע!

    השבמחק
    תשובות
    1. קמפרי!
      אני אמשיך, ואת תמשיכי להנות =)

      מחק
  7. לא, אל תלכי. אה, את נשארת?
    נו די. כולנו עוברות את זה, אני עוברת את זה לפחות פעם בחודש. נורא קל להשתעבד לסטטיסטיקה ולהגיד "אבל למה אין כניסות? ובטח רוב הכניסות הן רובוטים של גוגל", אבל זה בא והולך ומה שנשאר זה החשק הזה לשפוך הכל על המקלדת ואחר כך לראות את זה על המסך.
    אז אל תאבדי תקוה, וגם אם לוקחים קצת הפסקה-תמיד כייף לחזור
    ואני אוהבת לקרוא את הפוסטים שלך גם אם אני לא מגיבה כל כך.

    השבמחק
    תשובות
    1. לא תיארתי לעצמי שגם את קוראת פה, איזה כיף לי.
      פעם בחודש..? פוו אין לי כוח לזה פעם בחודש..
      את צודקת, אם נולדת עם הקרייב לכתיבה, ואם יש בתוכך מפלצת צומי קטנה שמחברת פרטית לא תספיק לה, אז אין ברירה וחייבים להמשיך, אם לא בבלוג איפור או אופנה אז במקום אחר, אבל בנתיים אני פה =)

      מחק
  8. אני ממש שמחה שאת ממשיכה!
    יש לך את אחד הבלוגים האהובים עליי בבלוגספירה הישראלית, אם לא ה-
    הכתיבה שלך נהדרת זורמת ושנונה ואת גם לא לוקחת את עצמך יותר מדי ברצינות מה שבעיני חסר בנוף :)
    כיף שאת ממשיכה לכתוב ואני בטוחה שכולנו נשמח לראות עוד ועוד מראות וחוות דעת מלומדות שלך

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה, ממש קשה להתמודד עם כמות המחמאות הזאת...
      אני מבטיחה שמראות כמו חוות דעת מלומדות או לא ימשיכו לזרום פה בקצב עוד הרבה זמן

      מחק
  9. את החפירה הגדולה כבר העברתי לך במסרים, אז אני אחוס עלייך הפעם ;)
    אני לא חושבת שכמות התגובות היא מדד, וגם לא כמות הצומי מהיחצ [כי כמו שאמרת, יש בלוגים פלקטיים לגמרי שמקבלים סטוקים של מוצרים].
    כנראה שהמדד לבלוג טוב באמת הוא דיי אינדיווידואלי... אם אני אצליח אי פעם למצוא דרך להשתחרר מהמחשבות ההזויות האלה, אני מבטיחה לגלות לך איך עושים את זה.

    אני רק אחזור על זה, שאני כן חושבת שאת מוכשרת, והבלוג שלך ממש לא פלקטי :)

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה יקירה, שחסת עלי הפעם... באמת נבהלתי לרגע ;-)
      אני חושבת שהתשובה נעוצה בלהפסיק לחפש את המדד הזה, ופשוט לא להתמכר למספרים אלא פשוט להמשיך להזרים מילים, בגלל זה התחלנו, לא?
      תודה, גם על ההקשבה בהודעות וגם על התגובה

      מחק
  10. אוהב אותך, שמח שהכרתי אותך ושמח שאת כותבת.
    תפסיקי רק כשתפסיקי להתרגש.
    חיבוק חזק.

    השבמחק
  11. בא לי לצקצק בלשון בליווי "נו, נו, נו.."! הבלוג שלך הוא אחד הכייפים שיצא לי לקרוא ומדי פעם אני תופסת את עצמי חושבת שחבל שאת לא מעדכנת יותר. אנא המשיכי!

    השבמחק
    תשובות
    1. צקצקי לך, צקצקי... תודה =) כיף לשמוע שאת רוצה יותר, אפשר לעשות עסקה כזאת: תעשי לי אחת לשבוע דו"ח מעבדה ואחת לשבוע יהיה פוסט נוסף בבלוג ;-)

      מחק
    2. דוחות מעבדה זה הסיוט שלי, אפשר משהו אחר? P:

      מחק
  12. אני תמיד נהנית לבוא לכאן כי הבלוג שלך הוא אחד המרעננים בעיניי, האישיות שלך ניכרת בכל פוסט ואת סוחפת ומעניינת מאוד.
    אני גם חווה תחושות כאלו ואחרות לפעמים ואני מבינה מאוד למה את מתכוונת..
    תמשיכי ותעשי זאת כמובן כשכיף לך וטוב לך. אני מחכה בסבלנות להמשך :)

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה, הדבר ראשון שעלה לי לראש כשקראתי את התגובה שלך זה שהרגישות שלך ניכרת גם בדברים הכי קטנים כמו סרטון איפור או תגובה לפוסט.

      מחק
  13. תגובה זו הוסרה על ידי מנהל המערכת.

    השבמחק
  14. תמר המשעשעת עד מאוד...
    הגעתי במקרה...אבל אני פה כדי להישאר...כי כיף כאן ואפילו (תתפלאי) מועיל לי ביותר... אני כבר בדרך לרכוש כמה מהמלצותייך.
    הצליח לך...אין ספק!

    השבמחק
  15. *זהירות חפירה לפניך*
    קשים חייה של הבלוגרית ואני חושבת שלכולנו יש רגעים כאלה (אני יודעת שלי יש).
    אצלי זה בעיקר מתעורר כשאני נכנסת ללחץ לפרסם פוסטים בנושאים מסויימים בזמנים מסויימים ואז אני אומרת לעצמי למי לעזאזל אכפת? הרי אני כותבת בלוג על צלליות ושפתונים למען השם, מה הלחץ הגדול ולמה אני צריכה להרגיש מחוייבת לקוראות ווירטואליות?
    לפעמים צריך לשחרר ולפעמים צריך לקחת את הבלוג ואת כל מה שסביבו פחות ברצינות ואולי אפילו לקחת הפסקה קצרה מידי פעם כדי לחזור במרץ עם חשק.
    לגבי תגובות - אלה תקופות וזה תלוי בפוסטים. יש פוסטים שלא תשקיעי בהם ותקבלי מיליון תגובות, ויש פוסטים שתשקיעי בהם ותחכי לפידבקים אבל הם לא יגיעו. קחי את זה באיזי, ואל תשכחי שהכלל הוא תמיד שרוב התגובות הן מבלוגריות, לעומת רוב הקוראות הקבועות שלך שבד"כ יישארו "שקטות".
    וכעת לגבי יח"צ. אני הולכת לכתוב כאן דעה שבטח לא תתקבל בברכה על ידי עיניים אחרות אבל לא באמת אכפת לי. מבחינתי, בלוג צעיר אסור שיתחיל לפרסם חומרי יח"צ מוקדם מידי. הבלוגרית צריכה קודם כל לצבור קצת ניסיון בכתיבת בלוג, בבניית פוסטים, בחיפוש חומרים ומציאת הדרך הטובה ביותר עבורה להגיש אותם לציבור, בבניית קהל קוראות - וכל זאת עוד בטרם סוקר פריט היח"צ הראשון בבלוג. קל מאד ליפול מהר לבור הזה של מוצרי יח"צ כשהבלוג צעיר מידי, ואז כמעט ואין דרך חזרה. יח"צ הוא לא סוף העולם, אבל הוא בהחלט יכול להשחית. כתיבה מוצלחת על מוצרי יח"צ היא דבר שמגיע רק עם הזמן והניסיון שהם לא מנת חלקם של רוב הבלוגרית הצעירות. אל תצטערי משתיקת היח"צנית, כי אני יכולה להבטיח לך שבקרוב הם יתחילו לדבר. אבל בינתיים את הולכת בדרך הקשה של מציאת חומרים ומוצרים לבד, מה שמחדד את כישורייך בכתיבה ובבניית פוסטים. כל הבלוגריות שראיתי שעשו קיצורי דרך וקפצו מייד על עגלת היח"צ, הפכו את הבלוג שלהן תוך זמן קצר לפח אשפה של פוסטים משעממים ושאינם תורמים דבר לקוראות, להיפך, הם רק מעצבנים אותן.
    לסיכום - הבלוג שלך הוא אחד היחידים בסביבה עם ייחודיות ואת יכולה להיות בטוחה שהקוראות שמבקרות אותך באות כי הן באמת נהנות לקרוא. זו לדעתי המחמאה הכי גדולה לבלוג, ולא למי יש כמות הטראפיק הכי גדולה כי אפשר למצוא אצלה את המחיר המעודכן של הבושם מההשקה לפסח.
    *חסל סדר חפירה*

    השבמחק
    תשובות
    1. תבואי לחפור כל יום =)
      הצגת כמה נקודות שלא חשבתי עליהן קודם, תודה. אני באמת חיכיתי שתבוא לי המוזה להחזיר לך חפירה הגונה אבל כל מה שיש לי להגיד לך זה תודה ו(שוב) כפרה עליך.
      התגובה שלך עשתה לי ממש טוב

      מחק
  16. ת'כלס, אני לא קוראת אצלך כי מעניין אותי לדעת איך נראית צללית כזו או אחרת, אני קוראת אותך כי את מעניינת אותי, מרגישים שאת נהנית ממה שאת עושה ושאת אינטליגנטית באמצעות כל משפט שאת כותבת וכי יש לך רעיונות מקוריים.
    אני יכולה לספור על כף יד אחת את הבלוגריות שיודעות לשלב מוצרים שהתקבלו מהיח"צ כך שהם יהיו חלק מהפוסט ולא כל התכלית שלו ואחת מהן היא החפרנית פה למעלה.
    מה שאנשים לא מבינים הוא שאם באמת הייתי רוצה לקבל חשיפה לאינספור מוצרים ומידע מדוקדק לגבי מוצר כזה או אחר, הייתי מחפשת אותו רנדומלית ברשת, בטח שלא הייתי נשארת לקרוא בבלוג גם מעבר.

    השבמחק
    תשובות
    1. יש משהו בדברייך (בכולם. אבל ספציפית התכוונתי לשורה האחרונה) אבל בתור בלוגרית ולא קוראת- וואלה קשה לא לפזול לצלחות של אחרים.
      אני יודעת. אני באמת יודעת עמוק בתוכי שהתעסקות עם יח"צ משחיטה, ולפעמים אני אסירת תודה שיש לי זמן למצוא לבלוג כיוון חד משמעי..
      אני והאגו שלי מודים לך (שוב) על התגובה הכיפית =)

      מחק

LinkWithin

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...