25 בפברואר 2013

לכבוד היומולדת- וידוייה של בלוגרית

גם כותבת הבלוג הינה בת אנוש, גם במימד שלה הזמן חולף, גם לה אם שממנה הושרצה אי שם מזמן, מפתיע אה?
היום אני חוגגת רבע מאה, חצי יובל, וגם 25 שנה לקיומי, 3 באחד.
לכבוד זה שגם אני בנאדם ולא מתקיימת רק מאיפור וטיפוח, בשביל איפור וטיפוח, ובזכות איפור וטיפוח (טוב, יש כאלו שיחלקו עלי) אני חושבת שהגיע הזמן לספר לכן קצת על עצמי.
השם הוא תמר, למרות שכל מי שמכיר אותי מתקופת גיל ההתבגרות הפוחזת מכיר אותי בתור שורטי, אללי איזה שם חסר מעוף. למזלי האשמה על בחירת הכינוי אינה מוטלת עלי וכיאה לכינויים הוא בחר אותי ולא אני אותו.
הכינוי הזה בהחלט לא היה מופרך, לא אז ולא עכשיו, שכן כולי מטר וחצי ולצערי גמרתי להתפתח אנכית (אם כי אופקית עדיין מתפתחת).
הפתרון היחיד שיש לאנשים בגובה שלי זה נעלי עקב, ונעלי עקב זה יפה. מאוד יפה. רק לא עלי. אני, תמר המכונה שורטי, מטר וחצי של קשיחות ומגניבות, לא נועלת נעלי עקב. מעטות הפעמים בחיי שלבשתי בפומבי נעלי עקב. אני בשבילי רק סניקרס, והרבה מהם. זו הסטייה שלי בתחום ההנעלה. הייתי אומרת לכן כמה זוגות סניקרס יש לי אבל אני מתביישת מהמספר. שהולך וגדל משום מה

על שלושה דברים עומד העולם: סניקרס, חתולים ואיפור (שלקח יום חופש מהבלוג לכבוד היומולדת)



עוד נכות שיש לי מלבד זאת עם הנעלי עקב- עוד לא יצא לי לשנוא אף אחד. אני יכולה לכעוס, לא בדיוני בכלל שאזלזל, אני גם לא מעריכה לפעמים, או נעלבת, והכי תופסת תחת שיש (משתדלת שלא אבל נפלט לי). אבל לשנוא? אף פעם לא הצלחתי. אני רחוקה מאוד מלהיות מלאך, או אפילו בנאדם טוב, אבל הרגש הזה אף פעם לא התעורר בי.
אני חיה עם בן זוגי בשנתיים וחצי האחרונות ועם חתולים מזדמנים, לאחרונה קיבלנו עלינו את הגזירה שאחת מהחתולות כבר לא תמצא בית ואי לכך ובהתאם לזאת ביתנו הוא ביתה, זאת אותה בילי שמדי פעם מבקרת בבלוג.
בן זוגי הוא תקליטן וזה בסדר ואפילו מגניב, רק שאני באמת שונאת (שימו לב לסתירה העצמית) רעש. יש יותר סיכוי שתמצאו אותי עם אטמי אוזניים בתיק מאשר עם שפתון. אם הייתי לוקחת איתי משהו לאי בודד זה אטמי אוזניים כי גם באי בודד יש שחפים צווחים (לפחות בסרטים זה כך)
אני לומדת כימיה ביולוגיה והאוניברסיטה לא ממש כיפית לי, זה בעיקר כי יש לי דרישות מאוד גבוהות מעצמי. לפעמים גם ציון מעל 90 לא מספיק לי, כי זה אומר שרחמנא לצלן טעיתי בשאלה!!
אבל לדרישות הגבוהות האלו יש סיבה, אני רוצה להמשיך לוטרינריה ולהקדיש את חיי לבעלי חיים ולאנשים שעוזרים לבעלי חיים, נאיבי ורובנו עברנו את השלב של החלומות שלא נועדו להתגשם כבר בגיל בית הספר היסודי אבל אני נתקעתי, מה לעשות...
למי ששואל למה לא בחו"ל (בארץ הרבה הרבה הרבה יותר קשה להתקבל, וזה רק אחרי תואר ראשון בביולוגיה) בעצם התשובה מתחלקת לשניים: ראשית אני לא יכולה לדמיין את חיי בלי המשפחה הקרובה שלי (שזה כולל במאה אחוז גם את החברים הטובים שלי, שרובם חברים כבר מעל לעשור), אבל הסיבה הדפוקה והאמיתית שעומדת מאחורי זה היא שאני באמת מפחדת לטוס. אני עדיין לא מאמינה שהחלטתי לספר על הפחד הזה בפומבי, כי זה פחד שגורם לי להרגיש מטומטמת, באמת פחד חסר בסיס שחוסם כ"כ הרבה בחיים. מי מפחד מטיסות?! שיאללה.
יש לי שני קעקועים קטנים, אחד מהם הוא קעקוע משפחתי, יען היינו משפחת פשע איטלקית ולא פחות, למרות שאני באמת בספק אם משפחת מאפיה היתה בוחרת להם צב כסימן היכר. בנתיים יש את הצב לאמא היקרה ולשני אחיות (אחת מהן זו אני)

קעקוע המאפיה

אם יש משהו שאני אוהבת יותר מאיפור זה לאכול. לאכול הרבה, אוכל איכותי וגם ג'אנק, אוכל בריאותי שמזכיר אוכל של תוכים וגם אוכל שמתיישב ישר בדפנות העורקים הראשיים. אני אוהבת בשר מדמם וגבינות עיזים מסריחות, פירות ים, המוני המונים של שמנת,
אבל אני מתגברת, כי היום לכבוד יום הולדתי הפכתי לטבעונית (וסוגרת על הדרך שנה של צמחונות). במשך השנה האחרונה הבהלה לבשר לא נרגעה וכשאני מריחה ריח מעורר תאבון אני יכולה לרייר (כמטאפורה, תרגעו) שעה ארוכה. אבל אני אתגבר, למרות אהבתי לאוכל שמקורו מהחי (בשר מוצרי חלב וביצים) יש דברים יותר חשובים בחיים, למשל אממ.. החיים עצמם.
הרבה יותר טעים מאיך שזה נראה, והסופניות בנוגע למוצרי החלב הופכת את זה אפילו ליותר טעים. (מקיורטוש אך לא קיורטוש)


אני משקשקת למראה עכביש קטן, אבל עם ג'וקים אימתניים אני בסבבה.
אחרי שנים ארוכות של הצקות חוזרות ונשנות לאופטומטריסטים סופסוף גם לי יש משקפיים
הדבר היחיד שלא יכנס אל בין כתלי ביתי זה גויאבה, מבחינתי אין דבר מסריח מגויאבות.
אני מאוד אוהבת בירות, ובתקופות שהיה לי זמן להשקיע בקיבולת השתיה שלי ניצחתי לא מעט בהמות גבריות בתחרויות שתיה.
הדבר שהכי הייתי רוצה לראות סתם ככה באמצע היום זה את הטרדיס. מבפנים. למרות הפחד מטיסה. למרות שזאת סדרה בדיונית. (מי שמצמצה בבלבול- אפשר לעשות שיעורי בית כאן )
אף פעם לא הייתי אצל קוסמטיקאית ומשתוקקת לנסות! אבל בראש שלי תמיד עדיף להשקיע את המאות האלו במוצרים שישארו ולא בטיפול חד פעמי. אני יודעת שזה שווה את המחיר, וגם אם לא- צריך לנסות לפחות פעם אחת. ועדיין מנהלת החשבונות הפנימית לא נותנת לי אישור לעשות את הצעד.
ובן זוגי מוסר שאני לא לגמרי אחשוף את עצמי עד שלא אציין שאני בכיינית. אני יכולה לבכות בגלל שיורד גשם, בגלל שראיתי בנאדם נחמד, בנאדם לא נחמד, פרסומות של סלקום, כל פרק של איך פגשתי את אמא, ועוד דברים הרבה יותר גרועים אז אני אעצור כאן.

איפור היומולדת שלי




מה אאחל לעצמי לכבוד גיל 25? וול, שאמשיך לתת בראש בצורה הגריאטרית שלי כמו שעשיתי בגיל 24, ואולי גם קצת כמו סטודנטית בת 25 (משמע- בצורה הלא גריאטרית)

עד הפעם הבאה- תמר

21 תגובות:

  1. כייף לקרוא פוסט כאלה! מתחברת עם מלא דברים, בעיקר עם היכולת לבכות מכל דבר ;( יומולדת שמח!

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה חמודה, שמחה שנהנת. לבכות זה טוב ואפילו כיף לפעמים. ביחוד שתוך כדי אני צוחקת על עצמי, רק צריך למסקרה עמידה במים והכל מושלם =)

      מחק
  2. נהניתי לקרוא עלייך =)
    ונעים להכיר.
    העור שלך כלכך מקסים... אני בספק שאת צריכה קוסמטיקאית. (אני הייתי פעם אחת בטיפול פנים אצל קוסמטיקאית. בואי נגיד שזה הייה טיפול שהספיק לי לכל החיים.)
    ואיך אפשר להיות סבבה עם ג'וקים? הם מעופפים! עכבישים לעומת זאת- לא.

    השבמחק
    תשובות
    1. הטיפול היה עד כדי כך טראומתי?! דווקא נורא בא לי...
      ובנוגע לג'וקים ועכבישים זה ברור מאוד מנקודת המבט ההיפוכונדרית שלי: שמעת פעם את הביטוי "מקק ארסי"? כי גם אני לא... לעומת זאת עכבישים ארסיים...

      מחק
  3. קודם כל יום הולדת שמח!
    חייבת לחלוק איתך את הפוביה הרצינית שיש לי מטיסות (מה שגורם לי לא לטוס לבקר את אחותי שכבר 3 שנים גרה בארה"ב :( ). דווקא הייתי בסדר עד איזה גיל 11, כשנפלו התאומים פתאום נהיה לי פחד מטורף ממחבלים על מטוסים וכל פעם שאבא שלי טס לחו"ל (מה שקורה הרבה מתוקף עבודתו) הייתי מפצירה בו להחזיק את הלפטופ קרוב למקרה שיהיה עליו לתת איזה לאטמה למחבל.
    אח"כ הסבירו לי יפה שעכשיו השדות תעופה כל כך אחראיות וכל כך מאובטחות ואחרי באריכות הבהירו לי שכולם יכולים לראות אותי עירומה בשדה תעופה ושהכל בסדר ואפשר לעקוב אחרי פלוצים, אז הייתי בסדר. סוג של.
    ואז ראיתי בגיל 16 את הסדרה אבודים. ראיתי בערך 10 דקות מהפרק הראשון, וברגע שהמטוס נחצה לשתיים והתחיל ליפול לתוך תהום של אי השפיות החדשה שלי, גמרתי אומר כי לעולם לא תדרוך כף רגלי על מטוס. מאז פיתחתי חרדה רצינית למטוסים ועכשיו אני מפחדת מהם גם כשאני על הקרקע והם באוויר. כל מטוס נמוך מידי מקפיץ לי את הלב ואני בטוחה שהוא עומד להתרסק עליי. ואני בכלל לא אדם חרדתי באופן כללי בחיים (למעט ג'וקים, בננות ושרה'לה שרון).
    אז כשהיה לנו גיבוש מהעבודה לברצלונה אחותי החביבה הגניבה לי וובן. אני מהלחץ במקום כדור אחד דחפתי 4 לתוך הפה. חצי שעה אחרי ההמראה (כשבאתי לחברתי מהעבודה והודעתי לה "זהו. זה הסוף שלי.") ועד רגע הנחיתה הם כתם שחור ועד היום לא הצלחתי לגלות מה בדיוק עשיתי ב3 שעות הללו.
    בקיצור. מה שרציתי לומר זה תהיי פחדנית מטוסים גאה ואל תטוסי לשום מקום. זה לא שווה את זה.
    אהבה וחיבוקים.

    השבמחק
    תשובות
    1. התסריט הזה מוכר עד כאב! אני זוכרת כשקראתי את "המשחק של אנדר" (וזה היה מזמן! רק מראה עד כמה זה היה טראומתי D= ) ממש נלחצתי בשבילו שהוא חי כמה שנים בתוך מעבורת חלל.
      אבל אמממ... ישראל קטנה ולא המדינה הכי מוצלחת שיש, ואת החו"ל היחידי שהיה לי שדווקא ממש אהבתי (סיני, לא ירדן, אם תהית) לקחו לי!!! אז אולי כדאי להתגבר, או לקחת 4 כדורי הרגעה, גם זאת דרך.
      אהבתי את הבלוג שלך, נשמע כמו אחלה סיבות להתחיל לכתוב בלוג מה שכתבת שם

      מחק
  4. אוהבת אותך, אוהבת לקרוא אותך ועכשיו אוהבת את הכל עוד קצת יותר. כיף. מזל טוב אהובה.

    השבמחק
  5. מזל טוב נסיכה. אוהב ומעריך מאוד, שמח שדרכינו נפגשו.
    יש לך לב עצום.

    השבמחק
  6. You rock girl!
    מצאתי את עצמי מזדהה יותר מפעם אחת הפוסט הזה.
    מברכת אותך על המעבר, כאחת שגם חובבת אוכל, אוכל לומר לך שזה דווקא משחק לטובתך, כי יש הרבה דברים שצריך להתחיל לעשות בבית.
    המון מזל טוב!
    עדי

    השבמחק
    תשובות
    1. לעשות בבית..? עם סירים וכאלו?? הדבר הזה שלוקח זמן ומייצר כלים מלוכלכים??
      כן נו כנראה שאני אצטרך להתחיל לבשל =) אני אשמח למתכונים למתחילים אם בא לך, הייתי שולחת לך מייל אבל את אנונימית אז אי אפשר, למקרה שתראי את זה =)

      מחק
  7. תמר, ממש נהנתי מהפוסט !
    קצת באיחור אבל מקווה שהיה לך יום הולדת שמח ומאחלת לך המון אושר, הצלחה והעיקר בריאות! :)

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה, שמחה שנהנת. ואני בכלליות מאוד מעריכה מאחרים =)

      מחק
  8. יום הולדת שמח! :)
    הלימודים נגמרים מתישהו בסוף (ואז את מוצאת את עצמך בתואר שני עם עוד לימודים ;)).
    אה, וגם אני בכיינית :)

    השבמחק
    תשובות
    1. השכלה ארורה! מסתבר שהרבה בנות בכייניות (בלי שוביניזם, רק מהתגובות כאן)

      מחק
  9. היה לי כיף גדול לקרוא אותך!!
    קודם כל- מזל טוב:)
    בעבר (לפני התואר) גם לי הייתה קיבולת מעולה לאלכוהול... אבל אני לא בכושר! (תחרות?:P)
    סחתיין על הוטרינריה... המון בהצלחה!

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה =)
      אפשר לעשות תחרות, אבל במצבנו העגום כעבור לא יותר מדי כוסות ריקות נתחרה על מונית/אסלה D=

      מחק
  10. טיפ'לה באיחור ;) נהניתי מאוד מהפוסט, ומסתבר שאנחנו דומות בהרבה דברים...
    לגבי החלום שלך, אני כ"כ מבינה ומזדהה, גם עם זה שאת דוחקת בעצמך להיות הכי טובה שאפשר וגם בגלל הרצון להישאר בארץ. ובעיקר בגלל שאת לא מוותרת על החלום. אנשים בד"כ מרימים גבה בגלל שהם מקנאים ;)

    השבמחק
    תשובות
    1. אני יודעת שאת מזדהה, את עושה הרי אותו דבר רק בשביל רפואה, לא? זה מתיש ממש, אבל אין ברירה אלא להמשיך =)
      ואני לא חושבת שקנאה זה דבר כ"כ נפוץ, אבל אולי אני תמימה

      מחק
  11. דבר ראשון - מזל טוב! באיחור אלגנטי, ברור, ובכל זאת!
    פוסט ממש כייפי! :) למדתי והחכמתי ;)
    מאחלת לך המון בהצלחה בלימודים. אין ספק שפרפקציוניזם ורצינות בלימודים זה 90% בוטרינריה. גם אניי שקלתי את המסלול הזה אבל פיזיקה א' הספיק לשבור אותי חחחח יש דברים שלעולם לא אבין. בחיי.
    אני מאוד רוצה ללמוד בחו"ל עם כל הקושי בלעזוב את הכל, זאת משאלה כמוסה שלי. נורא רוצהאת השינוי כיוון הזה.
    מבינה אותך לגבי הרעש. אני בן אדם די רעשני בציבור, אבל בבית שלי, אני אוהבת שקט ודממה. שונאת שעושים רעש, שונאת שמפריעים לי לישון (ברעש). ובכלל צריכה גם ספייס.
    לאי בודד הייתי לוקחת את הקינדל שלי עם חיבור ל 3G בשביל להוריד ספרים ואבקש שהשהות באי תהיה עד שבועיים (כלומר, עד שתגמר לי הסוללה).
    את יודעת מה, יש בעיני משהו אמיץ ביכולת לפרוץ בבכי. אם אני אפרוץ בבכי בפומבי (שלא בחושך מכוסה כשאני לבד בבית ואולי אפילו כל תושבי האזור נמצאים מחוץ לבית) זה יהיה קטסטרופה קולוסלית. בעיני לבכות זה להראות חולשה. ברור שזה אסור בתכלית האיסור.
    מצד שני, לפעמים להתפרק בבכי זה הדבר הכי נכון ומשחרר שיש. גם הכי אמיתי
    אבל זהו,שאני מאמינה בזה ברמה האינטלקטואלית, לא ברמה הרגשית ולכן אני פשוט נמנעת מלבכות.

    אני 1.65 ומבואסת על עצמי שאני כזו נמוכה,מצד שני, עם הפטיש לבחורים גבוהים,שלאו דווקא נמצאים בנמצא פה בארץ בשילוב עם אהבתי לעקבים גבוהים (גם אם אני לא הולכת איתם יום יום) לפעמים בסתר בסתר אני חושבת לעצמי שהיה יותר נחמד (ופרקטי! חחח)להיות רק 1.5.

    חוץ מזה, שאת שורטי, שזה את יודעת,בסדר, אני מיידן. גם אם אני כבר לא בת 15 כשהכינוי ניתן לי ;) (מקווה שזה ברור שהכינוי ניתן על שום איירון מיידן שאני מעדיפה הרבה יותר להקרא איירון ממיידן... אבל מי שאל אותי?!)

    צ'ירז!

    השבמחק

LinkWithin

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...